איגרת להורים לילדים במצוקה מגדרית ולהורים בכלל

אפשר וכדאי להסביר לילד כי הזהות הביולוגית של היות בן או בת, גבר או אישה, רשומה בגוף מרגע ההתעברות בכל אחד מתאיו. אפשר אמנם לשנות היבטים גופניים חיצוניים אבל שום דבר ואף אחד אינו יכול לשנות את המציאות הכרומוזומלית הקובעת את המין. אם לא מציבים את המציאות המדעית הזו בפני הילד, הבלבול יגבר והילד יתקע עמוק יותר במצוקה המגדרית. רצוי גם לספר לילד כי המצוקה ממנה סובל נעלמת מעצמה ברוב המקרים ללא כל התערבות וכי עצם ההתפתחות הגופנית היא זו שמסייעת למצוקה להעלם ולנפש להרגע. 

האינטרנט: אתרי אינטרנט רבים מזיקים לבריאותו הנפשית של הילד משום שהם מפיצים אינפורמציה כוזבת ועושים שטיפת מוח; על כן יש להגביל שימוש באתרים אלה, ולשאוף לצמצם ככל שניתן חשיפה למידע מסוג זה ושהיה ממושכת באינטרנט בכלל:   

ההשפעות של דוברים ביוטיוב עלולות להיות הרסניות כאשר הם מוסרים מידע מוטעה, עושים תעמולה ומעודדים בני נוער לחפש פתרונות קצרי טווח לבעיות מורכבות הדורשות טיפול ממושך. אם ילדך משתמש כבד באינטרנט, הוא חשוף לסכנות אלו כמו גם לסכנות אחרות כגון חשיפה לפורנוגרפיה. 

האינטרנט איננו "חבר" של המשפחה. ניכור הורי הוא תופעה חמורה שמתפתחת במהירות כתוצאה מתעמולה ברשתות החברתיות: ילדים עוברים שטיפת מוח שבה נאמר להם כי הוריהם צבועים, טרנספובים, בלתי תומכים או אפילו מלאי שינאה כלפיהם. כתוצאה מכך הילד מתרחק מהוריו ועלול להיות עויין כלפיהם. 

אנשי בריאות הנפש מבינים ומדגישים כי חשוב לשמור ולשמר את הקשר הורה – ילד. זהו הקשר החשוב ביותר עבור הילד (למעט במקרים נדירים של הורים פתולוגים) ובתוכו מצוי פוטנציאל ההחלמה המיטיב ביותר עבור הילד.  

לאור התעמולה ושטיפת המוח המתרחשת באינטרנט, חשוב לברר ולהבין היכן הילד גולש, באיזה עולם אינטרנטי הוא חי וממי הוא מושפע, במה הוא צופה, ועם מי הוא משוחח ברשתות החברתיות; או אז יש לנסות להבין כיצד החיים האינטרנטים הללו משפיעים על חשיבתו והתנהגותו. 

לאחר שמבינים היכן הילד "משוטט" חשוב מאוד להציב גבולות בנוגע לשימוש באינטרנט. חשוב להפעיל חסימה על אתרים בלתי הולמים. להגדיר מותר ואסור בשימוש באינטרנט, כולל שימוש בחדרים מסוימים בבית (למשל איסור על שימוש באינטרנט בחדר השינה) או בשעות מסוימות (למשל אחרי 9 בערב). חשוב להסביר לילד על הסכנות הטמונות באינטרנט, סכנות לבריאותו הנפשית. חשוב במיוחד להקטין כמה שיותר את שעות השימוש באינטרנט. מוטב לאסור על גלישה בכל האתרים המקדמים את אידיאולוגיית המגדר ואם ניתן גם לחסום אותם. חשוב גם להסביר לילד מדוע ההורה אוסר עליו לגלוש באתרים אלו ולעזור לו לפתח שליטה ובקרה על הגלישה. 

הרחבת העולם: רצוי להרחיב את עולמו של הילד לכיוון של חוויות גופניות חיוביות, בילוי בטבע, תחומי עניין נוספים שאינם קשורים למגדר, ועיסוקים לא סטריאוטיפים למינו:  

ילדים מבולבלים מגדרית חיים הרבה באינטרנט ו"בתוך הראש" ומעט מידי אם בכלל בתוך גופם או בעולם שמסביב. תפקידך כהורה הוא  להרחיב את עולמו של הילד. מלבד הצורך הקריטי להפחית את שעות השימוש באינטרנט, הכרחי להפחית את העיסוק של הילד בנושא של הזהות המגדרית שלו. מומלץ לסכם איתו להניח לנושא לזמן מה ו"לחיות את החיים". יש לעזור לילד למצוא תחביבים חדשים ופעילויות בעולם שמעבר למגדר. אפשר לדון עם הילד בפוליטיקה (לא פוליטיקה של מגדר), מוזיקה, סרטים, פילוסופיה ופסיכולוגיה, משמעות החיים, אמונה ודת. 

כאמור ילדים מבולבלי מגדר חיים "בתוך הראש" והם מנותקים מגופם. לכן חשוב מאוד לאפשר להם לעסוק בפעילויות גופניות מהנות למשל רכיבה על סוסים, טיולים בטבע, שחיה, שייט, דייג, פעילויות ספורט, בילויים משפחתיים, חוגים ועוד. דרך פעילויות אלו הילד יוכל להתמקד בחוויה של מה הגוף יכול לעשות, יותר מאשר בחוויה של איך הוא ניראה או מרגיש. ההתמקדות בחוויות של היכולות של הגוף יספקו לילד הקלה מהמצוקה המגדרית.   

עוד, כדאי לשקול לאפשר לילד לעסוק בפעילויות לא סטראוטיפיות למינו, למשל אפשר לשלוח ילדה לחוג כדורגל או טיפוס או ילד לחוג ריקוד כאשר המסר המועבר הוא כי הסטראוטיפים המקובלים אינם אלה שקובעים את מינו של הילד אלא הביולוגיה שלו, ושזה בסדר שתהיינה בנות שמתעניינות בתחומים של בנים, ובנים שמתעניינים בתחומים של בנות. אין צורך לשנות את הגוף, צריך רק לשנות את התפיסה.

עוד, במקרים רבים מדובר בילדים בעלי דימוי עצמי נמוך, לכן כדאי לאפשר להם עיסוקים ותחביבים בתחומים בהם הילד טוב, ובכך לעזור לו לפתח ביטחון עצמי, תחושת ערך ומסוגלות. כמובן שביטויי הערכה מצד ההורים הם חשובים, ובתנאי שהם נאמרים באופן אותנטי.

התייחסות לזולת: יש לפתח את היכולת של הילד "לצאת מעצמו" על מנת לקדם התייחסות ראויה ואיכפתית לזולת: 

 באופן דומה להרחבת עולמו של הילד, חשוב להעביר לו מסרים כי גם הזולת חשוב לא פחות ממנו. הדרישות של הילד או הרגשות שלו חשובים באותה מידה כמו הדרישות או הרגשות של בני משפחה אחרים. חשוב שהילד יבין שהוא בן משפחה אחד בין אחרים וכי הצרכים שלו אינם נמצאים בעדיפות עליונה מעבר לצרכים של שאר בני המשפחה. הבנה כזו תאפשר לילד להבין טוב יותר את החיים ולחיות חיים יותר בריאים. כדאי גם לשקול לעניין את הילד בעזרה לילדים אחרים, לקשישים, לאחים, כמו גם לגדל חיית מחמד ולדאוג לה. "יציאה מעצמו" היא חשובה ומרפאת. הרציונל המדעי מאחורי ההמלצה הזו מבוסס על מחקרים המראים כי עזרה לזולת משחררת אנדורפינים המשרים תחושה טובה כך שזו דרך בריאה לטפל בדיכאון וגם לצאת ממקום של ריכוז עצמי למקומות של אינטרקציה חברתית מיטיבה. 

"מעבר חברתי": "מעבר חברתי" (שינוי שם, שינוי לשון פניה, שינוי ניראות חיצונית) מקשה על החלמה מהדיספוריה המגדרית או איננו מאפשר אותה והוא מהווה מידרון תלול המוביל ל"מעבר רפואי". לפיכך הוא איננו מומלץ:  

מעבר חברתי (שינוי לשון פניה, שינוי שם, שינוי לבוש ותסרוקת, לבוש של ביינדר או תחתונים לוחצים לבן, התייחסות לילד כאל בן המין השני, שימוש בשרותים של המין השני וכדומה) אינו מעשה תמים, מדובר בהתערבות פסיכולוגית עוצמתית ומזיקה. מעבר חברתי אינו מאפשר לילד להחלים מהדיספוריה המגדרית, ההפך, הוא גורם לה להחמיר ולהתמיד, ומוליך את הילד למדרון התלול של מעבר רפואי: חוסמי התפתחות מינית, הורמונים של המין השני וניתוחים. לכן והואיל ובריאותו הנפשית והפיזית של הילד היא בעדיפות הראשונה מוטב לא לאפשר מעבר חברתי אלא לעזור לילד לקבל את גופו כפי שהוא.

שינוי שם למשל עלול להביא לתקיעות בזהות החדשה מבלי יכולת לבדוק אותה באופן גמיש וחקרני. גם אם הילד מתעקש לתת לעצמו שם אחר, עדיין ההורים הם אלה שנותנים שמות לילדים ורשאים בהחלט לקרוא לילדם בשם בו בחרו עבורו. חשוב שההורה יפעיל גמישות בחיפוש אחר הדרך להתייחס לילדו תוך שהוא מביא בחשבון את הנזקים העלולים להיגרם במידה של שיתוף פעולה עם מעבר חברתי. 

טיפול פסיכולוגי: יש לספק לילד טיפול פסיכולוגי שיביא בחשבון את מכלול ההקשרים בחייו של הילד ויעניק טיפול כוללני על בסיס הבנה מעמיקה של עולמו הפנימי; טיפול "מאשרר" איננו מאפשר או מקשה על החלמה מהדיספוריה המגדרית ועל התמודדות עם הקושי שממנו היא צמחה. לפיכך איננו מומלץ. האסטרטגיה הטיפולית שאנו מציעים היא בדומה לעבודה עם מטופלים הסובלים מאנורקסיה, עם דגש על שמירה מפני פגיעה בגוף:

הורים לילד מבולבל מגדרית מוצאים עצמם מוצפים מהשפה החדשה, הערכים החדשים, הפרסונה החדשה של הילד, ומחפשים אנשי מקצוע באופן נואש. יהיה יעיל יותר להשהות, לבסס תקשורת משפחתית וגבולות יחד עם אהבה. העברה מהירה מידי של המצוקה לאנשי מקצוע עלולה להגדיל את המרחק בין הילד להורה. כאמור הקשר המשמעותי והמרפא ביותר עבור הילד הוא עם הוריו. 

אמנם טיפול פסיכולוגי עשוי להיטיב מאוד בעת הצורך אולם טיפול רע יגרום נזק רב יותר מאשר העדר טיפול. יש טיפולים שתוצאותיהם שליליות. לכן חשוב לקחת את הזמן ולחפש את המטפל המתאים עבור ילדך. אפשר למצוא מדריך בעברית למציאת מטפל כאן. 

למרבה הצער, ברוב המקרים של ילדים הסובלים מדיספוריה מגדרית ממהרים להפנות אותם ל"מומחה מגדר". "מומחים" אלו לרוב ממהרים לאשר לילד את זהותו החדשה ולהפנות אותו לטיפולי "התאמה מגדרית". טיפול "מאשרר" (אפירמטיבי) המאשר לילד את זהותו המיגדרית החדשה לרוב מקשה על החלמה או איננו מאפשר אותה, מוביל לנזקים וחוסם בפני הילד אפשרויות אחרות. מוטב למצוא מטפל עם ראיה רחבה יותר שיעבוד עם הילד על כלל הנושאים בחייו ולא יתמקד דווקא במגדר, מטפל שיוכל להגיע עם הילד להבנות עמוקות אודות עצמו, וזאת על מנת שבהמשך ובבגרותו יוכל הילד לקבל החלטה מושכלת אודות גופו, אם עדיין ירצה ב"שינוי מין". 

גיל ההתבגרות הוא תקופה של עליית קונפליקטים ומצוקות בלתי פתורים מהילדות, אשר יכולים להתנקז לסמפטום של דיספוריה מגדרית. יש להתייחס לסמפטום זה לא כנושא בפני עצמו אלא כקריאה לעזרה, כסימן למצוקה ולסבל המבקשים פתרון עמוק.  

לכן, אם למשל ידוע כי הילד עבר טראומה כדאי לשקול לפנות למטפל מומחה לטיפול בטראומה, אם הילד נמצא על הספקטרום האוטיסטי כדאי למצוא מטפל שמתמחה בתחום זה, אם הילדה סובלת מהפרעות אכילה כדאי לפנות לטיפול למומחה להפרעות אכילה, וכן הלאה. גם טיפול בתנועה ובאמנות יכול להיטיב עם הילד ולאפשר לו חוויות מיטיבות עם גופו כפי שהוא. עם התחלת טיפול זה הכרחי שגם ההורה ייקח בו חלק. טיפול משפחתי עשוי להיות מיטיב יותר מטיפול פרטני במקרים רבים, במיוחד אם ההורה מבין כי יש דינמיקה משפחתית הקשורה להתפתחות הדיספוריה המגדרית. 

התייחסנו במבוא ל"נרטיב האובדנות" והסברנו מדוע איננו תקף מחקרית. ההמלצה היא לעקוב אחרי מדדי אובדנות בקרב ילדים ובני נוער הסובלים מדיספוריה מגדרית ולטפל על פי שיטה מבוססת מחקר למניעת התאבדות.  יש טיפולים מבוססים מחקרית נגד התאבדות, ואשר אינם כרוכים בגרימת נזקים גופניים, למשל, כפי שאפשר לקרוא כאן. . בכל מקרה, אם יש סיכון אובדני חשוב לבחור מטפל שיודע לעבוד עם מטופלים במצבים אובדניים ושיש לו הבנה פסיכואנליטית עמוקה אודות הסיבות האפשריות להיווצרות הדיספוריה המגדרית והחרדות העמוקות הכרוכות במצב זה. 

כדאי לזכור כי מצוקה מגדרית מופיעה בתוך הקשרים משפחתיים, רגשיים, פסיכיאטרים וחברתיים. אין מדובר במצב שעומד בפני עצמו. לכן חשוב לאפשר עבודה על כל ההקשרים והקונפליקטים הרלבנטים. המטרה היא לעזור לילד להחלים מהדיספוריה המגדרית ולחיות עם גופו בשלום, בלי לגרום לעצמו נזקים בלתי הפיכים.

נקודה חשובה נוספת בהתייחס לטיפול פסיכולוגי מתבססת על קוד האתיקה של הפסיכולוגים סעיפים 5.3 וכן 5.4: כאשר מדובר בקטינים חובה על הפסיכולוג לקבל הסכמה מדעת של שני ההורים ביחס להתערבויות הטיפוליות שהוא עושה. פסיכולוג אשר מאשרר לילד את "זהותו המגדרית" החדשה ללא ידיעת ההורים וללא הסכמתם עובר על קוד האתיקה. אנו סבורים כי מוטב שלא להמשיך בטיפול אצל מטפל שפעל בניגוד לקוד האתי. קבלת הסכמה מדעת פירושה שהמטפל מבהיר להורים עם איזה סוג התערבות הוא עובד ומה הסיכויים והסיכונים של התערבות זו. 

כאמור, טיפול מאשרר הוא למעשה מימוש של מעבר חברתי. מחקרים מראים כי מעבר חברתי אינו מאפשר החלמה מהמצוקה המיגדרית, אלא מסליל את הילד למעבר רפואי עם כל נזקיו. טיפול מאשרר כמוהו כטיפול בנערה אנורקטית שהמטפל מאשר לה שהיא באמת שמנה ושהיא צריכה להמשיך להרעיב את עצמה, הרי זה לא יעלה על הדעת. ירום מפרטת כמה עקרונות של טיפול במטופלים אנורקסים, למשל, ההבנה כי מדובר בעיסוק כפייתי ב"שכבה חיצונית", בעוד הפנים מתרוקן, עד כדי כך שהגוף שאליו יש שאיפה הופך להיות "עצמי מזוייף" בו בזמן ש"העצמי האמיתי" הופך לבלתי נגיש לחלוטין; ההתקדמות בטיפול היא מהגוף למחשבה, התקדמות מהגופני לנפשי; תפקיד המטפל הוא ליצור מיבנים נפשיים סימבולים; עוד, כאשר המטופלת פוגעת בגופה – המטפלת אומרת לה שהיא עושה משהו הרסני כלפי עצמה – המטפלת מעבירה למטופלת מסר של שמירה, שהיא לא תרשה למטופלת להרוס את גופה. ההבנה שלנו בנוגע להתנהלות טיפולית במקרים של דיספוריה מגדרית היא שהעבודה צריכה להתקיים באופן דומה לעבודה הטיפולית במקרים של אנורקסיה, כמו שמתארת ירום למשל, ה"זירה" היא לכאורה הגוף אבל הכאב מגיע מהנפש, ועד שהנפש תגיע להבנות ולהחלמה, יש לשמור מפני כל פגיעה בגוף, כולל "מעבר חברתי" שמוביל לפגיעה בגוף בהמשך הדרך. 

הרעיון של "מיקלט נפשי": אנו סבורים כי הרצון ל"שינוי מין" לעיתים קרובות מהווה הגנה פסיכולוגית מפני טראומות וכאבים נפשיים בלתי נסבלים, ומשמש כסוג של "מיקלט נפשי". מתוך הבנה זו אנו ממליצים לטפל באופן אחראי ושקול.    

פסיכואנליטיקאים המטפלים בצעירים הסובלים ממצוקה מגדרית ובמהלך אנליזה ממושכת, מצאו סיבות עמוקות הנוגעות בטראומות, עכבות התפתחותיות ומצבים מנטלים ראשוניים מורכבים שהובילו לרצון ב"שינוי מין", למשל בתיאור מקרה כאן. 

עוד, עולות הבנות כי הרצון ב"שינוי מין" הוא ניסיון של הילדים ובני הנוער להתחמק, "לעקוף" מצוקות רגשיות, רגשות קשים, טראומות, ורגשות מיניים שאינם יודעים כיצד להתמודד איתם ואולי אף אינם מודעים אליהם. גם מטפלים וגם התרבות למעשה "נופלים בפח" של "מעקף" המונע התמודדות עם הכרה במצבים אלו, בעיקר מצבים של טראומות של ניצול מיני או נידוי חברתי בילדות, או של התמודדות עם רגשות קשים מנשוא. הטענה כי הזדהות טרנסית הינה ביולוגית וזקוקה לפתרון בדמות התערבות הורמונלית וניתוחית הינה חלק מ"מעקף" זה ואין לה ביסוס מחקרי. 

בדומה, כותבים פסיכואנליטים מצאו כי הדיספוריה המגדרית היוותה מעין "מיקלט נפשי" – ניסיון לבריחה מהתמודדות עם חוויות של טראומה, כאב נפשי, אימה, יגון ומצוקות אחרות. כותבים אלו מסבירים כי עבודה טיפולית יסודית על הנושאים הכואבים מייתרת רצון או צורך לבחור במסלול של "שינוי מין". 

נחדד ונעמיק בנקודה חשובה בהקשר זה: יש ילדים שעבורם האפשרות של "שינוי מין" מהווה "מקום מחסה" מפני התמודדות עם כאבים נפשיים בלתי נסבלים, (דיכאון, אימה, טראומה, ועוד), כאבים אשר בזמן הנתון אין לילד יכולת רגשית להתמודד איתם בכוחות עצמו. אפשרות ל"שינוי מין" מחזיקה אותו, לכאורה, "עם הראש מעל למים", זוהי מעין הגנה נפשית. 

לפיכך, נדרשת פה עבודה עדינה, עמוקה, זהירה וממושכת על ידי איש מקצוע מיומן שיבין את הדינמיקה הזו ויאפשר תהליך עמוק וזהיר של התקרבות למקומות הבלתי נסבלים עד שהילד שיוכל להתמודד איתם ולא יזדקק יותר ל"מיקלט" של האפשרות ל"שינוי מין". טיפול טוב גם יעזור לילד לבנות הגנות בריאות יותר, ולהבחין בין מציאות ודימיון, בין אובייקטיביות לסובייקטיביות. בו זמנית, המטפל לא יאשר לילד את "זהותו" החדשה אלא יבטא הבנה כי כך הילד מרגיש וכי הוא נתון במצוקה ובקושי מובנים. 

מצד ההורים נדרשת פה חמלה, עדינות ורגישות, וניווט מורכב: מצד אחד, לא מומלץ לשתף פעולה עם הבקשה של הילד למעבר חברתי (שינוי שם, שינוי לשון פניה, שינוי לבוש) ובוודאי שלא עם בקשה למעבר רפואי, וזאת משום שאלה יקשו על ההחלמה או לא יאפשרו אותה, ועלולים להוביל לנזקים בלתי הפיכים. מצד שני, ההורה צריך להבין כי הילד חווה מצוקה גדולה בעטיה הוא מבקש את "שינוי המין" אשר עבורו מהווה מענה או פיתרון או "מיקלט" מפני המצוקה. 

אנו מציעים לנסות לומר לילד כי כהורה, יש לך נקודת מבט והסתכלות רחבה יותר מתוך ניסיון החיים, על מצבו של הילד, וכן הבנה עמוקה יותר של הנסיבות וההשלכות של פעולות כאלה או אחרות. עוד, חשוב להסביר לילד כי ההורה פועל לטובת הילד בלבד, ועל מנת שהילד יוכל להחלים מהמצוקה המגדרית ולכן ההורה מעדיף שלא לשתף פעולה עם מעבר חברתי או רפואי. אפשר להסביר לו גם כי ראשית יש לנסות להבין לעומק ולאורך זמן בליווי מקצועי מה הוביל את הילד למצוקה הזו. 

בו זמנית, ההורה יבהיר כי הוא מבין שהילד במצוקה בהתייחס לגופו, עד כדי כך שהוא סבור כי "שינוי מין" הוא הפתרון, וכי כרגע אינו רואה פתרון אחר. חשוב להעצים את הילד ולומר לו כי ניתן יהיה ביחד לחפש פתרונות אחרים על מנת להקל על המצוקה וכי יש בכוחותיו של הילד להתמודד עם האתגרים שעומדים בפניו ולחיות בשלום עם גופו. על ההורה להסביר כי מדובר בהכרעה גורלית בעלת השלכות לכל החיים וכי כעת הילד עדיין איננו בשל לקבל החלטה כזו. לכן ממתינים בסבלנות ובכבוד, ובלי לעשות אף פעולה ממשית. בינתיים הילד מוזמן להמשיך לשתף ברגשותיו, במחשבותיו, בחוויותיו, באופן פתוח על מנת לא להישאר לבדו בחוויות אלו, כמו גם להניח לנושא בצד לזמן מה ולחיות חיים מלאים, מעבר לנושא המגדרי. 

חשוב גם להסביר לילד את ההבדל בין עולם פנימי לבין עולם חיצוני כלומר בין מחשבות, רגשות, מישאלות, חלומות – מצד אחד – לבין מעשים והתנהגויות – מצד שני. כדאי להבהיר לו כי בתוך הראש, במחשבות – הכל מותר. אפשר לחשוב ולדמיין ולרצות ולחלום על כל מה שבוחרים. אבל גם יש לזכור כי יש גבול בין המחשבות לבין המעשים: בתחום של המעשים לא הכל מותר, יש חוקים וגבולות, ולא כל מה שחושבים בהכרח גם עושים. בתחום זה של המעשים, כדאי להסביר לילד, אנחנו שומרים עליך ועל גופך מפני פגיעות. אבל בתחום של המחשבות, אם יש לך צורך לחשוב על עצמך כבעל זהות כזו או אחרת, אתה יכול לחשוב כל כמה שאתה רוצה, בתוך הראש, וכאמור לא במעשים. 

אנו מתנגדים לטיפולי המרה; טיפול שעוזר לילד לחיות עם גופו בשלום הוא הטיפול המומלץ והוא איננו בגדר טיפול המרה: יש צעירים שפונים לכיוון של זהות מגדרית בגלל הומופוביה מופנמת ויש להגן עליהם מפני פגיעות: 

הבחנה חשובה שאנחנו מבקשים לעשות בהקשר הטיפולי היא סביב המושג של "טיפולי המרה": טיפולי המרה הם סוג מסוים של טיפולים הכוללים לעיתים טכניקות התנהגותיות ואשר מטרתם לגרום לבעלי נטיה הומוסכסואלית להפוך לבעלי נטיה הטרוסכסואלית. אנחנו מתנגדים לטיפולי המרה, הם מזיקים ואינם חוקיים. חשוב להבהיר כי העמדה הטיפולית עליה אנחנו ממליצים, דהיינו לעזור לילד לחיות בשלום עם גופו, איננה בשום פנים ואופן "טיפול המרה". נהפוך הוא: מחקר מצא כי כרבע מהמתחרטים דיווחו על כך שבחרו במסלול של "שינוי מין" כתוצאה מהומופוביה מופנמת. כלומר, במקרים רבים של בעלי נטיה הומוסכסואלית הבחירה ב"שינוי מין" היא למעשה "טיפול המרה" וניסיון להכחיש ולברוח מנטיה הומוסכסואלית. הסטטיסטיקה מראה כי מאז שחלה בארה"ב עליה דרמטית במספר הנערות שמבקשות "שינוי מין" מבת לבן ירדה באופן דרמטי אוכלוסיית הלסביות שם. גם מימצא זה ממחיש כי בפועל טיפולי "התאמה מגדרית" הם למעשה טיפול המרה אגרסיבי ופוגעני עבור בעלי נטיה הומוסכסואלית המנסים להתכחש לה או לשנות אותה. כדוגמא לכך, בעקבות החקירה שנעשתה אודות פעילות מרפאת המגדר בטאביסטוק, אנגליה, נמצא כי בין 80 ל 90 אחוזים מהקטינים שהופנו לטיפול במרפאה היו הומואים או לסביות. בעקבות כך עיתונים בבריטניה יצאו בכותרות ענק,הזועקות אודות  מרפאת המיגדר בטאביסטוק המנסה להכחיד הומוסכסואלים דרך טיפולי "התאמה מגדרית".  

אין לנו נתונים סטטיסטים אולם מהתבוננות במקרים בשטח אנו חוששים כי לא פעם דווקא צעירים ממשפחות דתיות ומסורתיות שהם הומוסכסואלים בוחרים בזהות מגדרית של המין השני על מנת להימנע מהקונפליקט בין הדת ובין הנטיה המינית. צעירים אלה זקוקים להקשבה עדינה וממושכת על מנת לאפשר להם למצוא את עצמם באמת ולא "להיכנס לארון" של "שינוי מין". 

בחו"ל ישנם ארגונים של להט"בים הפועלים מתוך התבססות על מחקרים, למניעת טיפולי "התאמה מגדרית" עבור קטינים ובוגרים צעירים מתוך הבנה כי הטיפולים הרפואיים הללו פוגעים למעשה בהומוסכסואלים ובלסביות. ניתן למשל לקרוא חומר של קהילות כאלו כאן, או כאן. 

אנו יוצאים פה בקריאה לאנשי מקצוע מהקהילה הגאה להתכוונן מחדש להקשבה לצעירים המדברים על זהות מגדרית, לברר לאורך זמן, בעדינות ובכבוד את האפשרות שמדובר בנטיה מינית מדוכאת. אנו קוראים לאנשי מקצוע מהקהילה הגאה לשלב איתנו ידיים על מנת להגן על צעירים אלה, שהם פגיעים באופן מיוחד.

גם במקרים בהם הילד כבר התחיל בתהליך של "התאמה מגדרית" וההורים מבינים כי מהלכים אלו אינם רצויים, יש בידם "לחשב מסלול מחדש", לבנות אסטרטגיית פעולה ולהתקדם בה בזהירות, תוך כדי הסברה לילד של העמדה החדשה יחד עם הצבה של החלטת ההורים באופן סמכותי:

במקרים בהם הילד כבר נמצא בתוך תהליך של "התאמה מגדרית" אולם לאור מידע חדש שההורים מגלים, או לאור ספק שעולה בהם ביחס להחלטה שהם מרגישים שנגררו אליה, או משום שהם רואים שה"התאמה המגדרית" איננה מיטיבה עם ילדם, הם יכולים בהחלט לשקול מחדש דרך טובה יותר לפעול בה עבור הילד. שינוי כיוון וחיפוש דרכים חדשות לעזור לילד יכולים להיתפס כמהלך אמיץ ונבון. היכולת של הורה לשנות את דעתו ולשתף בכך את הילד עשויה לעזור לו לפתח גמישות מחשבתית וללמוד אודות קבלת החלטות שקולה במצבים מורכבים. יש צורך בכוחות נפש ואפילו ב"מרדנות" לצאת נגד עצות של רופאים ומטפלים. למרות הרצון הטוב לעזור, יש לזכור כי רופאים ומטפלים אינם צודקים תמיד וכי כבר היו בהיסטוריה הרפואית מקרים בהם ניתנו טיפולים שגרמו לנזק בלתי הפיך מיותר, או שנבעו מאידיאולוגיה ולא משיקולים מקצועיים. 

מטפלות שפגשו הורים רבים שילדיהם החלו בטיפולי "התאמה מגדרית" והחליטו לחזור בהם, מציעות דרך "לשנות כיוון", צעד צעד: ההמלצה היא קודם כל שההורים יגבשו בינם לבין עצמם את העמדה החדשה ומה נכון להם לומר לילד, באופן האותנטי ביותר. כנות ההורה ודיבור מהלב יכולים להגיע אל הילד ולגעת בו, ובלבד שהדברים נאמרים באופן חומל, מכבד ומותאם לגילו. ההמלצה היא לפעול באופן איטי ושקול, להקצות שיחה ניפרדת לכל נושא. 

הן מציעות להתחיל בשיחה עם הילד ולומר משהו כגון זה: "כאשר התחלנו במסלול הזה של מיגדר חיפשנו לעשות את הטוב ביותר עבורך, ועשינו מה שבזמנו חשבנו שהוא בריא ונכון. אבל עבר זמן מה ואנחנו רואים כי אין הטבה/ יש החמרה במצבך/ קיבלנו מידע חדש (לפרט בהתאם למצב) ולפיכך אנחנו חושבים כי הדרך שבה הלכנו לא היתה הדרך הטובה ביותר. לכן מעתה והלאה אנחנו נלך איתך בדרך אחרת."  

הן מציעות להפסיק ביקורים במרפאת המגדר, אם זו דוחפת באופן אקטיבי בכיוון של טיפולי "התאמה מגדרית" ולמצוא רופאים ואנשי מקצוע שישתפו פעולה עם ההפסקה של טיפולים אלה, ועם ההתמודדויות החדשות.  

השינוי הראשון שהן ממליצות הוא בנושא של לשון פניה. ההורים יכולים למשל להסביר לילד את חוסר הנוחות שהם מרגישים עם לשון הפניה שהוא מבקש מהם, שהם חשים זיוף כאילו הם מעמידים פנים, שזה יוצר מתח ביניהם, ולכן לא יוכלו להמשיך בכך. לגבי השמות הן ממליצות למצוא פשרה. 

בשלב הבא הן מציעות לשוחח עם הילד על הפסקת חוסמי התפתחות מינית או הורמונים של המין השני, ולהסביר לילד על הנזקים הגופניים שיכולים להיגרם לו. יש להעביר את המסר עם ביטחון וסמכות, מתוך ידיעה שההורה הוא זה שמקבל את ההחלטה עבור הילד. 

אם יש להורה הבנה מה עומד בתשתית הבקשה ל"שינוי המין" אפשר להתייחס גם לכך, למשל לומר לילד כי ניתן יותר מידי מקום לנושא המגדר כאשר בעצם כדאי לטפל בנושא של הבדידות, או בנושא אחר שלהבנת ההורה מניע את הילד לבקש "שינוי מין". 

ייתכנו בהחלט מצבים של מתח וחיכוך בין מה שהילד מבקש לבין מה שההורה מוכן או לא מוכן לאפשר. זה בסדר שתהיינה אי הסכמות ומתחים מעין אלה. ההורה אמור להגדיר מה מבחינתו בריא או לא בריא לילד. 

השלב הבא הוא לעשות שינויים משמעותיים בסביבה שבה הילד חי, בהרגלי החיים, למצוא יותר זמן איכות עם הילד, להחליט למשל על טיול משפחתי גדול או טיולים שיגרתיים, לשנות את ההקשר שבו הילד חי לכזה שהילד יבלה עם הוריו ומשפחתו באופן שאיננו קשור למגדר. 

בית הספר: בהקשר החינוכי על ההורה לוודא כי בית הספר איננו מעודד "מעבר חברתי" ואיננו מפיץ מסרים המעודדים "הדבקה חברתית":  

חשוב להבהיר בבית הספר כי הילד במצוקה ומטופל וכי אין מקום לשום התערבות מטעם בית הספר ללא הסכמה מדעת של שני ההורים. ישנם בתי ספר שהמדיניות שלהם (במיוחד אחרי ההנחיות שנשלחו על ידי שרת החינוך היוצאת) היא לאשרר זהות מגדרית חדשה אפילו ללא ידיעת ההורים. חשוב לדעת כי אין לבית הספר רשות חוקית לעשות התערבויות עם הילד ללא ידיעת ההורים וללא הסכמתם, וזאת למרות המסמך שהוציאה שרת החינוך היוצאת. על פי חוק האפוטרופסות  בית הספר מחויב ליידע הורים בכל הנוגע להתנהלותו עם קטינים. כדאי להבהיר עמדה זו לבית הספר במידת הצורך. כדאי לשתף את הדמויות הרלבנטיות במדריך לבית הספר. 

אין לבית הספר רשות לשנות כל דבר שהוא ביחס לילד ללא רשות ההורים, יהא זה שם או לשון פניה, שימוש בשירותים או קבוצת ספורט. כדאי לפנות ליועצת החינוכית או אם יש בבית הספר עובדת סוציאלית או פסיכולוגית חינוכית ולהסביר את העמדה שאתם מבקשים עבור ילדכם. 

במידה ובית הספר איננו מכבד את בקשות ההורים, פועל באופן שאינו מיטיב עם הילד או"חוגג" זהות מגדרית חדשה של הילד ושל ילדים אחרים באופן שמחריף את ההדבקה החברתית כדאי בהחלט לשקול להחליף בית ספר. מוטב שהתהליך ילווה בשיח אמפטי עם הילד ובעזרת איש מקצוע כמה שניתן. 

סמכות הורית: בדומה להתמודדויות אחרות בתחום ההורות, חשוב להציב לילד גבולות במקביל להתנהלות אותנטית, ותשומת לב של ההורה גם לעצמו:  

כהורה, אתה המומחה העולמי אודות הילד שלך. זה הזמן לקחת בעלות על הסמכות שלך, לכבד את רגשותיך, ולקחת את הזמן על מנת להעריך כל החלטה שתבחר לעשות. חפש להגדיר עבור עצמך ועבור ילדך את גבולותיכם. 

אותנטיות חשובה במיוחד כאשר אתה מתקשר עם ילדך. אין צורך לעטות מסכה של שמחה מזוייפת. זה בסדר גם לומר לילד: "אני באמת לא יודע מה לומר כעת על כל זה, אני מוצף וצריך להקדיש זמן לחשוב על כך".

חשוב להבין כי תמיכה בילד אינה בהכרח היענות מיידית לבקשותיו אלא ניסיון לאפשר לו לשתף במה שעובר עליו מתוך קשב, כבוד, חמלה, אהבה, הבנה ורגישות כלפי רגשותיו, גם אם אין מסכימים ולא מאשררים. שימת גבולות לילד באופן ברור אך גם אמפטי ומכבד היא חשובה ותוכל להוות התחלה טובה לתהליך הטיפול במצוקותיו. 

ילדים מחפשים וזקוקים לגבולות, להבנה של מה הם יכולים להיות ומה לא, להבחנה בין מציאות ודימיון. אם ילדך טוען כי הוא רוצה להיות בן המין השני, כדאי להקשיב לו ולנסות להבין מתוך מה הוא טוען זאת, אולם הורה אינו אמור לספק כל בקשה של ילד, וזאת לטובתו של הילד. מטפלות עם ניסיון רב בתחום מסבירות שלא פעם הנושא אינו בהכרח זהות מגדרית אלא הצורך של הילד ליצור ניפרדות, לאתגר את ההורים ולהוביל אותם לכך שיציבו לו גבולות. הן מתארות כיצד הילד יכול להתקומם כנגד גבולות שמציבים לו אולם זמן קצר אחרי כן רואים שיפור במצבו הרגשי. 

לא מן הנמנע שהילד או המתבגר יגיבו בהתקפי זעם לנוכח הצבת גבולות על ידי ההורים וסירובם לשתף פעולה עם מעבר חברתי. במקרים כאלה חשוב שההורה ישמור על רוגע כמה שיכול ויעביר לילד מסרים של שמירה בהתאם לסיטואציה, למשל: לא שוברים דברים בבית ולא הורסים רכוש גם אם כועסים מאוד, אסור לנהוג באלימות, לא פוגעים בבני המשפחה, לא פוגעים בגוף, לא מקללים, מותר לכעוס, מותר לבכות, מותר להרגיש כל מה שמרגישים, אפשר לספר מה מרגישים, אפשר לחשוב ביחד איך להרגיע. לפעמים יציאה לפסק זמן של כולם יכולה להועיל. הספר "ההורה כמגדלור" יכול לתת כלים להורים להתמודדות עם מצבים מורכבים בבית, כמו גם פניה להדרכת הורים על ידי איש מקצוע.  

תמיכה: עבור הילד, הוריו ובני משפחתו:  

חשוב שההורים ימצאו דרכים "למלא מצברים", לאגור כוחות לנוכח ההתמודדות הלא פשוטה עם ילדם, וימצאו רשתות תמיכה עבורם ובמידת הצורך גם עבור בני משפחה אחרים. בסוף האיגרת נשתף בקישור של קבוצת תמיכה להורים בעברית. ההורה הוא המלווה של ילדו בדרך לא סלולה של טיפול – בצומת לא מוכר של זהות, התפתחות ושאלות מהותיות על חיי הנפש והחיים בעולם הזה. 

כדאי לזכור שתהליכים בנושאי מגדר אינם לינאריים וסבלנות וסובלנות הן מילות מפתח בליווי ילדכם. 

כאשר הילד שלי סובל, אני מרגיש כהורה דחף עצום להציל אותו כמה שיותר מהר, למצוא פתרון למשבר כאן ועכשיו. אבל לפעמים הדבר החשוב ביותר שהורה יכול לעשות עבור ילדו זה לשבת בשקט, להציע נדיבות לב, אהבה, הקשבה, חמלה, הבנה לצד גבולות ברורים ומגינים, ולעזור לילד להרחיב את עולמו. התהליך יהיה ממושך ומורכב, הוא עשוי לכלול עליות וירידות, קלות וסערות, ואך יש לקוות שיביא להחלמה בסופו של דבר.