[vc_row][vc_column][vc_column_text]

מכתב פתוח לרבנים,

למנהיגים בקהילה

ובכלל למי שאכפת לו

אני גבר, בוגר ישיבה, נשוי ואב לילדים. מנהל אורח חיים תורני ב"מיינסטרים" של הציונות הדתית. אני גם הומו, מתמודד עם נטיותי.

 

הסיפור שלי יכול להיות ארוך ודרמטי, אך פרטיו יהיו רק קוריוז ואולי אף חשיפה מיותרת בהקשרו של מכתב זה. אסתפק בפרטים הרלוונטיים – מזה כמעט עשור אשתי יודעת עלי, על המשיכה שלי, על הקושי שלי במהלך השנים להימנע מלספק את יצרי, על החיים הכפולים שחייתי. היא גילתה את כל זה כשהייתי בשאול תחתיות ולא יכולתי עוד לחיות בשקר ובהסתרה. ציפיתי שהיא תזרוק אותי מכל המדרגות (היינו נשואים כמה שנים וכבר היו לנו ילדים) ולהפתעתי היא שאלה "מה עושים עכשיו?". מהרגע הזה יצאתי למסע ששינה את חיי לחלוטין. בחודשים שלפני הגילוי חשבתי שלא אוכל עוד להסתיר ואצא מהארון ובעקבות כך יגיעו גירושין, בושה למשפחה, ושינוי במקום שלי כיהודי דתי בקהילה דתית. השינוי אמנם הגיע, אך בכיוון שלא ציפיתי ולא חשבתי כאפשרות. כתגובה ראשונה לנכונותה של אשתי להישאר איתי ולמצוא דרך להיבנות מהשבר, השתתפתי במיידי בסדנה לגברים שמתמודדים עם משיכות חד מיניות שהתקיימה בחו"ל. כבר הייתי בטיפול פסיכולוגי באמתלה אחרת כלפי מי שידע, שלמעשה נסב בעיקר סביב הנושא הזה של המשיכה. הוספתי למערך הטיפול שלי השתתפות בקבוצת תמיכה (קבוצת עבודת נפש זה יותר מדויק) וטיפול זוגי. השנים שבאו לאחר מכן היו רצופות באתגרים, מכשולים ומדווי נפש שכאבו פיזית בגופי. נלחמתי על החיים שלי. האהבה הגדולה של אשתי פתחה בפני אפשרויות שלא דמיינתי, ואף על פי כן ידעתי במהלך הזמן קשיים שקשה לתארם ושהמילה הכתובה לא תכניס ללב הקורא.

 

היום במבט לאחור על שנים רבות של עבודה יומיומית אני יכול לומר שהעבודה השתלמה ואני אדם אחר לחלוטין ממה שהייתי. אני לא יכול לומר שהמשיכה שלי השתנתה או דעכה. כתבתי בראשית דברי שאני הומו ולא התנסחתי בעדינות יתרה כדי לעמעם או להתכחש לכך. ובכל זאת העבודה הובילה לשינוי –

 

• בעברי הייתי קרבן של המשיכה שלי וההתנהגות הכפייתית שלי, אולי ההתמכרות שלי להנאות מיניות הומואירוטיות הובילו את החיים שלי. הם אחזו בהגה. היום אני במקום של בחירה. בחירה יומיומית לא פשוטה בדרך בה אני רוצה לחיות את חיי, בהתאמה לערכים שלי, לאמונות שלי ולחיי המשפחה בהם אני בוחר. המשיכות קיימות. הכפייתיות וההתמכרות מצריכות עבודה וטיפול. מכשולים לא חסרים. אבל אני הוא זה שבוחר.

 

• עד לגילוי הגדול אף אחד לא ידע עלי. לא חבר. לא מורה. לא רב. לא הורה. לא אח. הייתי לבד! היום אני שייך לקהילה של גברים שעושים את העבודה הזו יחד. תומכים אחד בשני. משתפים ומגלים יחד דרכי התמודדות. רואים אחד את השני בצורה מלאה ומקבלים אחד את השני בדיוק כפי שאנחנו. אני כבר לא לבד.

 

• העמקתי את ההבנה של הצרכים שלי. למדתי באותנטיות רבה לזהות מה אני צריך עבור עצמי ומצאתי את הדרכים לקבל את מה שאני באמת צריך. אהבה. תמיכה. זמן לעצמי. עבודה שמתאימה לי. ספורט. תזונה בריאה. קרבה וחברות עם גברים. הצרכים האלה לעיתים משתנים ואני משתדל לא לוותר על צרכי הליבה שלי.

 

• התמודדתי עם המון בושה! למדתי, חקרתי, השקעתי ועמלתי לעמוד מול הבושה שלי. חיזקתי את תחושת העצמי שלי וחישלתי את היכולת שלי לעמוד מול הסיפורים שלי שאני לא שווה ולא מספיק טוב. גיליתי שתרופת המחץ לבושה היא חמלה עצמית.

 

• אזרתי את האומץ להיות פגיע וחשוף בכדי לקבל את התמיכה והעזרה שאני זקוק לה.

 

 

 

אם הייתי מפרט יותר את כל דרכי הטיפול ומה בדיוק עברתי כדי להגיע למקום בו אני נמצא ייתכן שהקורא הממוצע יגיד "אהה, אז עברת טיפולי המרה". כן! אני שותף לדרך, למסע של גברים ש"עוברים טיפולי המרה". וכאן ישאל השואל "אז אצלך זה לא כל כך עבד?" וגם זה נכון!

 

לנושא המדעי לא אכנס. אני לא פסיכולוג ולא מדען. אגיד רק שממה שחקרתי הטענות ה"מדעיות" נגד טיפולי המרה הן במקרה הטוב חסרות נתונים ובמקרה הגרוע מונעות ממניעים פוליטיים או מבורות והליכה אחר מוסכמות כעדר. טוב, זה לא ממש חשוב! אני רוצה לומר דבר אחר –

 

כשגבר מכיר בכך שהוא נמשך לגברים וההכרה הזו עומדת בסתירה לחיים שחלם עליהם, לערכים עליהם גדל ולאמונות בהן הוא מאמין, והוא מתעניין בדרכים בהן הוא יכול להגיב ולהתייחס לעובדה הזו הוא יגלה מהר מאד שהעולם סביבו מדבר היום בשפת הקבלה של היותו הומו, בשפת ההשלמה שכך הוא נולד וכך הוא לעולם יישאר ושעליו לדרוש מהסביבה שתקבל אותו כמו שהוא. זוהי שפת הגאווה.

 

גם רבנים ואנשי ציבור דתיים כבר קנו את השפה הזו ואת התובנות האלו. גברים שבאים לייעוץ אצל מורי הדרך שלהם מקבלים הנחיה לחיות עם מה שגילו בתוכם, ואולי לא להיכנע ליצר במעשים אסורים ולכל הפחות לא להיכשל בעריות מדאורייתא. מי שרק מעלה על דל שפתיו את האפשרות לטיפול נידון בקיתונות של ביקורת על כמה הטיפולים מסוכנים ואין לגביהם ראיות מדעיות ליכולת לחולל שינוי.

 

נוצר מצב אבסורד – ההומואים שמקבלים את עצמם, שמשלימים עם מי שהם באמת מתקבלים היום בחברה עם המון חמלה, ואילו מי שבוחר להילחם, לבדוק אפשרות לחיות חיים המותאמים לערכיו האישיים ולמצוות התורה הוא מוקצה מחמת אי דיוק מדעי!

 

אני ואחי למסע הזה נמצאים בארון מבחירה ומחשש לחשיפה. אנחנו גם נמצאים בארון מכח החברה שמטיחה בנו כל כך הרבה ביקורת מבלי לשמוע את הסיפור שלנו, מבלי להכיר את העובדות. תנועת הגאווה הצליחה להוציא את ההומואים מהארון ובמקביל לבנות ארון חדש של חוסר שוויון והזדמנות לאנשים כמוני. הקול שלי ושל חברי נאלם בקול תרועת הקבלה של תנועת הגאווה.

 

למעשה הייתי רוצה להעלות סרטון לרשת או להתראיין בתכנית דוקו, להשמיע את קולי, לספר את הסיפור שלי. שתראו אותי. אני נמנע מלעשות זאת מהפחד להיחשף וגלי המשמעויות שיכולות לבוא בעקבות הגילוי. אני יכול להיות זה שיושב לידך בבית הכנסת, אני יכול להיות המחנך של הבן שלך או הבנקאי שלך, יכול להיות ששירתנו יחד במילואים או חלקנו פיסת דשא בטיול קמפינג משפחתי. אני יכול להיות אתה!

 

אני לא יכול להיות חשוף ואמיתי. אני לא יכול להיות ישיר ולבקש את החמלה שלך ואת האמפתיה שלך. הסיכון פשוט גבוה מדי. הפחד מהשיפוט נמצא שם. אני לא יכול לידך להיות אני!

 

לכן אני כותב מכתב ומבקש –  אולי לפחות בין האותיות הקול שלי ושל רבים אחרים יישמע. קול של אלו שנלחמים בעור שיניהם על החיים שלהם, על הבחירות שלהם.

 

מצחיק לי שאני נהפך כביכול לשופר המסנגר על טיפולי המרה, יש לי על הרעיון הזה המון ביקורת, אפשר אפילו לומר שאני לא מאמין בזה – שינוי משיכה מינית איננו דבר אפשרי לכל אחד! כזה נולדתי, ככזה אני מקבל את עצמי וככזה כנראה אקבר. אני מאמין בבחירה חופשית! אני מאמין שבידיי ישנה יכולת להחליט איך אחיה את חיי ולבחור מה לעשות. זה מאבק אימתני בכוחות עצומים שרוחשים בי. זו בחירה יומיומית במי אני רוצה להיות, וזה לגיטימי לגמרי לבחור בזה!

 

הדרך בה בחרתי לא מתאימה לכולם. זו עבודה מאומצת ודרך רצופה באתגרים. תכל'ס זו דרישה מעל ומעבר! אני חושב שיש צורך שהקהילות שלנו יידעו להכיל את אלו שעומדים נבוכים עם נטייתם המינית וחוסר ההתאמה שלה לאורח החיים הדתי ומבקשים את מקומם בקהילה ובבית הכנסת.

 

לצד זאת אני חושב שהקהילה שלנו, הרבנים שלנו, המנהיגים שלנו ייטיבו בכך שייתנו מרחב ויפתחו אפשרות לגיטימית לנסות דברים קצת אחרים. לא חייבים לקנות את מרכולתם של הגאים מחשש להיקרא "הומופובים חשוכים מתנגדים לשוויון זכויות". כשם שפרצופינו שונים זה מזה, ודעותינו שונות זה מזה, כך גם נפשנו שונות זה מזה. יש לאנשים כוחות נפש עצומים שהם לא גילו ולא יודעים. גבר שמתמודד עם משיכה חד מינית יכול וצריך לפחות לבחון את האפשרות שלמרות המשיכה ניתן לבנות חיים מותאמים לדרך בה הוא גדל וחונך. לא לוותר על חלומות כמו להקים משפחה. אולי בסופו של דבר הוא יגלה שזה לא בשבילו, אך על הדרך הוא ירוויח המון וייצא מחוזק.

 

אני מכיר אנשים שצעדו בדרך הזו, עשו עבודה והמשיכה שלהם דעכה או נעלמה כליל. אני מכיר גברים שניסו והחליטו שזה לא בשבילם ויצאו מהארון. אני מכיר הרבה יותר שנמצאים במקום המורכב שלי – המשיכה עוד קיימת והבחירה מה לעשות בנידון היא שלנו. את כולם אני מכבד ואוהב בלב שלם. ומבקש מכם הקוראים לדעת שהדרך הזו קיימת.

 

הסדנה שבה השתתפתי מתקיימת עכשיו בארץ לפעמים אפילו פעמיים בשנה. ישנם מטפלים מוכשרים ואחראיים, שעוזרים לגברים להתמודד בנסיבות המורכבות של מציאות זו. ישנה קהילה חמה ותומכת של גברים שמתמודדים עם מצבים דומים ועושים יחד עבודת נפש עמוקה.

 

עם המון תקווה לעתיד מלא בחירה![/vc_column_text][/vc_column][/vc_row]